התיישנות ברשלנות רפואית

אחת השאלות הראשונות שעולות כאשר רוצים להגיש תביעת רשלנות רפואית, לעיתים שנים אחרי קבלת הטיפול הרפואי שבגינו רוצים להגיש את התביעה, היא האם עדיין ניתן לעשות זאת.

התשובה תלויה בתקופת ההתיישנות המנויה בחוק: פרק הזמן שבו החוק מאפשר להגיש תביעה, ולאחריו בית המשפט רשאי לדחות אותה, מבלי להידרש לשאלה אם הייתה רשלנות. בתביעות רשלנות רפואית חלים כללים מיוחדים, ובהם חריגים שמאריכים את התקופה במידה ניכרת, ולכן גם אם אתם סבורים שעבר זמן רב מדי, כדאי להיוועץ עם עו"ד המתמחה ברשלנות רפואית.

מהי תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית?

תקופת ההתיישנות בתביעת רשלנות רפואית היא 7 שנים. כך קובע חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, והכלל חל גם על תביעות נזיקין, ובהן תביעות בגין טיפול רפואי רשלני. אם התביעה לא הוגשה לבית המשפט בתוך התקופה, הנתבע, למשל בית החולים או קופת החולים, רשאי לטעון להתיישנות, ובית המשפט עלול לדחות את התביעה גם אם אירעה על פניו רשלנות ברורה.

חשוב לדעת כי רק הגשת תביעה לבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות. פנייה לבית החולים, תלונה לנציבות קבילות הציבור או מכתב דרישה לחברת הביטוח אינם עוצרים את תקופת ההתיישנות.

ממתי מתחילים לספור את תקופת שבע השנים?

ככלל, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה. בתביעות נזיקין, פקודת הנזיקין קובעת כי כאשר העילה היא נזק שנגרם ממעשה או ממחדל, המועד הקובע הוא היום שבו אירע הנזק. ברשלנות רפואית, המועד המדובר אינו תמיד יום הטיפול: נזק של איחור באבחון, למשל, עשוי להתרחש רק כשהמחלה מתקדמת לשלב שבו הטיפול כבר פחות יעיל.

לצורך הדוגמה, ניקח מקרה שבו מטופל פנה בשנת 2018 לרופא המשפחה בשל תלונות שהצדיקו הפניה לבירור, אך לא הופנה. בשנת 2021 אובחן אצלו גידול בשלב מתקדם, שאילו היה מתגלה מוקדם יותר, ניתן היה לטפל בו בסיכויי החלמה טובים יותר. במקרה כזה ניתן לטעון שעילת התביעה נולדה בעת גילוי הגידול ולא במועד שבו נטען לרשלנות רופא המשפחה בשנת 2018.

מה קורה כשהנזק התגלה רק אחרי כמה שנים?

כשהנזק לא התגלה ביום שבו אירע, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו התגלה. עם זאת, פקודת הנזיקין קובעת תקרה: במקרה כזה התביעה מתיישנת אם לא הוגשה בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

לצד זה, חוק ההתיישנות קובע כלל נוסף, המכונה "התיישנות שלא מדעת": כאשר העובדות שמקימות את עילת התביעה נעלמו מהנפגע מסיבות שלא היו תלויות בו, ושגם בזהירות סבירה לא יכול היה לגלות אותן, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נודעו לו. כך, למשל, מטופל שידע שמצבו הרפואי הורע, אך לא ידע ולא יכול היה לדעת שהסיבה היא רשלנות בטיפול, עשוי ליהנות מהכלל הזה.

לדוגמה, מטופלת סבלה מכאבים ממושכים לאחר ניתוח, ונאמר לה שמדובר בסיבוך מוכר שאינו קשור לאופן ביצוע הניתוח. רק כעבור כמה שנים, בבדיקת הדמיה שנערכה מסיבה אחרת, התברר שבגופה נותר פריט ניתוחי. במקרה כזה ניתן לטעון שתקופת ההתיישנות החלה רק ביום שבו נודעה לה עובדה זו, ולא ביום הניתוח.

היחס בין הכללים האלה והשאלה מתי הנפגע "ידע" נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, ולכן כדאי לא להסיק מסקנות לבד.

עד איזה גיל אפשר לתבוע כשהנפגע הוא קטין?

עד גיל 25, ברוב המקרים. כשהנפגע הוא קטין, הזמן שעד גיל 18 אינו נספר בתקופת ההתיישנות. המשמעות המעשית היא שילד שנפגע מרשלנות רפואית, כולל בלידה, יכול בדרך כלל להגיש תביעה עד גיל 25. עם זאת, המתנה ארוכה אינה רצויה: ככל שעובר הזמן, קשה יותר לאתר מסמכים ועדים הקשורים לאירוע, וכן עלולה לעלות טענת שיהוי מצד הנתבע. במקרים רבים יש חשיבות לקבלת פיצוי כבר בשנות הילדות, כשהצורך בטיפולים ובעזרה הוא הגדול ביותר. לפרטים נוספים ראו את המאמר בנושא רשלנות רפואית בילדים.

חשוב להבחין בין תביעת הילד לבין תביעות ההורים בגין נזקים שנגרמו להם עצמם, כמו הוצאות והפסדי השתכרות. ההארכה עד גיל 18 נוגעת לתביעת הקטין, ותביעות ההורים מתיישנות בתוך 7 שנים. לכן כדאי לבדוק את המקרה בהקדם גם כשמדובר בפגיעה בילד. לפרטים נוספים ראו את המאמר בנושא רשלנות רפואית בהריון.

מה ההבדל בין התיישנות לשיהוי?

התיישנות היא פרק זמן קבוע בחוק, ולאחריו ניתן לדחות את התביעה. שיהוי היא טענה שהנתבע עשוי להעלות גם כשהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות, בטענה שההמתנה הארוכה פגעה ביכולתו להתגונן.

מקרים נוספים שבהם תקופת ההתיישנות מוארכת

מלבד מקרה שבו התובע הוא קטין, החוק מונה מצבים נוספים שבהם הזמן אינו נספר או שהמרוץ מושעה:

• ליקוי נפשי או שכלי: הזמן שבו הנפגע לא היה מסוגל לדאוג לענייניו מחמת ליקוי נפשי או שכלי, ולא מונה לו אפוטרופוס, אינו נספר.
• הטעיה או ניצול מצוקה: כאשר הנתבע או מי מטעמו הטעה ביודעין את הנפגע, כולל הסתרה של עובדה מהותית, ובשל כך הנפגע נמנע מלהגיש תביעה, מרוץ ההתיישנות מושעה.
• הודאה בזכות: כאשר הנתבע הודה בכתב או בפני בית משפט בזכות התובע, תקופת ההתיישנות מתחילה מחדש מיום ההודאה.

דוגמאות לחישוב תקופת ההתיישנות

הדוגמאות הבאות ממחישות את הכללים. הן פשוטות בכוונה, ובמקרה אמיתי יש לבחון את כל הנסיבות:

• ניתוח שהסתבך: מטופל עבר ניתוח, וכבר למחרת הופיע נזק עצבי שהרופאים קשרו לניתוח. הנזק התגלה מיד, ולכן התביעה תתיישן בדרך כלל 7 שנים לאחר הניתוח.
• אבחון שהתאחר: ממצא בבדיקת הדמיה לא דווח למטופלת, והגידול אובחן רק שלוש שנים מאוחר יותר. במקרה כזה המועד הקובע עשוי להיות יום הגילוי, ולא יום הבדיקה, אך התביעה צריכה להיות מוגשת לכל המאוחר בתוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.
• פגיעה בלידה: תינוק נפגע במהלך הלידה. תביעתו לא תתיישן לפני גיל 25, אך תביעת ההורים בגין הנזקים שלהם עצמם כפופה למועד התיישנות של 7 שנים.

האם תביעה לחברת הביטוח מתיישנת באותו מועד?

לא. תביעה לתגמולי ביטוח, למשל לפי פוליסת ביטוח סיעודי או פוליסת ביטוח בריאות, כפופה לחוק חוזה הביטוח ולא לכלל של שבע השנים. ככלל, תקופת ההתיישנות בתביעה כזו היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. בפוליסות ביטוח חיים, ביטוח מחלות ואשפוז וביטוח סיעודי שנכרתו או חודשו מיום 25.11.2020, התקופה הוארכה לחמש שנים. נפגע מרשלנות רפואית שזקוק גם לתגמולי ביטוח צריך לשים לב לשני מועדים שונים. לפרטים נוספים ראו את המאמר בנושא תביעות סיעוד.

מה כדאי לעשות כבר עכשיו?

גם אם אינכם בטוחים שיש בסיס לתביעה, פנו מיד לקבלת ייעוץ ראשוני מעו"ד המתמחה בתחום.

חוששים שעבר הזמן? אל תתמודדו לבד

במשרדנו נבחן את המסמכים הרפואיים ואת לוח הזמנים במקרה שלכם, ונסביר לכם אם התביעה עדיין בתוקף ומה האפשרויות העומדות בפניכם. פגישת הייעוץ הראשונה ללא עלות.

לייעוץ ראשוני חייגו 052-6400413 או השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.